ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישמון יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו... (לב, י)

עיקר שירת האזינו אמר משה רבנו בשביל זה הטוב הכבוש בין האמות והסטרא אחרא. והזכירו במקום שהוא שם שישוב למעלתו ושרשו, כי משה צפה עד סוף כל הדורות, שאז יהיה נכבש ונסתר הטוב בהסתרה והעלמה יתרה מאד כמו עכשיו בעקבות משיחא, כמו שכתוב שם (דברים לא): ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו'. ואז בא הטוב בהעלמה והסתרה יתרה מאד מאד בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה עד שנדמה כמעט חס ושלום, כאילו אפס תקווה חס ושלום לעורר הטוב הזה. אבל משה רבנו צפה על כל זה ואמר השירה הזאת, כדי שעל ידי השירה הזאת יתעורר הטוב ממקום שהוא שם אפילו בסוף הדורות הללו, כדי שייזכר מעלתו וישוב בתשובה ויחזור לשרשו, כמו שכתוב שם: וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו.
וזה שכתוב שם בשירת האזינו (דברים לב): ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון וכו', היינו בחינת הטוב שהוא חלק נשמות ישראל הנמצא בארץ מדבר ובתוהו וכו', דהיינו שהוא כבוש במדבר ובתוהו בין העכו"ם והסטרא אחרא. וזהו: יסובבנהו יבוננהו וכו', שהסטרא אחרא מסבבת אותו ובונה עליו ומקיף אותו בכמה מחצות של ברזל, אבל ה' יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח ועושה תחבולות לעורר את הטוב ההוא כנ"ל. וזהו: יצרנהו כאישון עינו כנשר יעיר קנו וכו', דהיינו שה' יתברך ברחמיו נוצר ושומר את הטוב ההוא וכו', ועושה תחבולות לעוררו ולהזכירו שישוב לשרשו.
ועל כן התחיל משה השירה: האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, דהיינו שמשה רבנו צווה וגזר שהשמים והארץ יאזינו וישמעו היטב דבריו הקדושים, דהיינו שהאוויר יזדכך בבחינת האוויר הנח והזך (כמובא בליקוטיי מוהר"ן חלק א – סימן יז), כדי שיהיו דבריו הקדושים נשמעים היטב ולא יהיה כוח לרוח רעה רוח סערה לבלבל ולערבב האוויר, רק הכול יהיו נחים ויאזינו וישמעו דבריו היטב כדי שישמע הטוב הכבוש את דבריו הקדושים, כדי שייזכר את מעלתו הגדולה וישוב לשרשו ממקום שהוא שם אפילו בסוף הדורות הללו, אפילו מתוך העלמה והסתרה יתרה מאד מאד כמו עכשיו בבחינת: וענתה השירה הזאת וכו' כי לא תשכח וכו'. (הלכות חלב ודם ג', אות ב')

וישמן ישורון ויבעט ... (לב, טו)

... כמו שכשהשם יתברך שולח לאדם טובות, בנים ועשירות וכל טוב יש שמכיר חסדי השם וטובו עליו על ידי זה, ומתעורר להתקרב אליו בצדקה ומעשים טובים וכו', ויש חס ושלום להפך, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט וכו'"; כמוכן להפך, כשהשם יתברך מנסה ומייסר את האדם בייסורין וצרות, חס ושלום, ובודאי כוונתו יתברך הוא הכול רק לטובה, כדי שייזכר על ידי זה לשוב אליו יתברך, כמו שכתוב (איוב ל): "ויאמר כי ישובון מאון וכו'". אבל מחמת גדל כוח הבחירה, יש לפעמים שאדרבא על ידי הצרות חס ושלום נתעקם לבו ביותר מהשם יתברך. (הלכות כלאי בהמה ד', אותיות ד' ו')

כי גוי אובד עצות המה ... (לב, כח)

עיקר תיקון התשובה הוא על ידי שלמות תיקון העצה, כי באמת הכול חפצים ליראה את שמך ומתגעגעים לשוב להשם יתברך, אך אין יודעים עצה שלמה איך לשוב מני חושך אשר כל אחד נלכד בו כפי בחנתו. ובאמת עיקר תיקון העצה צריכים רק בעבודת ה', כי כל החכמות והעצות של העולם שאינם פועלים על ידי אלו העצות להתקרב להשם יתברך ולזכות לחיים נצחיים, כל אלו העצות אינם עצות כלל. מכל שכן כשמתרחקים על ידי אלו העצות מהשם יתברך רחמנא לצלן.
ועל עצות כאלו נאמר: כי גוי אובד עצות המה וכו'. וכתיב: ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה', היינו זאת החכמה ותבונה ועצה שהוא נגד רצון השם יתברך אין נקרא בשם חכמה ועצה כלל. כי מי שיש לו איזה מוח בקדקודו ראוי לו שיבין מאליו כי עיקר העצות והתחבולות שצריך לחשב כל אחד הוא רק איך להינצל משאול תחתיות ומתחתיו. בפרט איך שרואים גודל גנות זה העולם שהוא מלא יגונות וכל ימיו כעס ומכאובות וסופו לעפר ישוב ומה יתרון לו לאדם בכל עמלו. ובודאי היה ראוי לכל החכמים אפילו לחכמי אמות העולם שיתקבצו כלם יחד ויחשבו מחשבות וחכמות ותחבולות ועצות אמתיות מה הוא התכלית של זה העולם, ובשביל מה נברא האדם, ולבלות ימים ושנים על מחשבות ותחבולות אלו כמו שעשה אברהם אבינו וכל האבות הקדושים. בפרט עכשיו שכבר זכינו לקבל התורה הקדושה הכלולה מתרי"ג עצות הקדושות. בודאי ראוי לנו לשום כל חכמתנו ודעתנו, רק לקיים את דברי התורה הקדושה בפשיטות ובתמימות, וזה היא החכמה הגדולה מכל החכמות, וזה עיקר שלמות תיקון העצה אמתית כשזוכים על ידה לבוא לקיום התורה. ועל כן התחיל דוד המלך עליו השלום ספרו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, כי זה העיקר להתרחק מעצת רשעים בתכלית הרחוק, ולחשב תמיד רק עצות איך לעבוד את ה' באמת, ולקיים את התורה שנקראת עצה ותושייה, שזה בחינת תרי"ג עטין דאורייתא. (הלכות סכה ז', אות ב' לפי אוצר היראה – עצה, אות יז)

וכפר אדמתו עמו... (לב, מג)

על ידי קדשת ארץ ישראל זוכים לסליחות עונות, בחינת "וכפר אדמתו עמו" - 'אדמתו' דייקא שעל ידי אדמתו בחינת ארץ ישראל אדמת קודש על ידי זה נתכפר עמו, כי על ידי זה מעוררין רחמי ה' יתברך שיסתכל לדון כל אחד ברחמיו לפי מקומו שייזכר כי אדמה ועפר אנחנו שירדנו למקום מגשם כל כך. (הלכות ערב ה', אות לז)