עד שנתגלה לו הפרוש


ר' שואל מטעפליק היה חידוש נפלא בתבערת לבבו וריצתו לקיים בעצת רבנו ז"ל, על פי המשנה 'הנעור בלילה' וכו' וכו' (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק א סימן נ"ב), וכל תפלתו ותורתו הייתה בהתלהבות גדולה. ועל ידו נתעורר ונתקרב גם ר' מאיר ז"ל מטעפליק. ושמעתי מאבי ז"ל ששמע מר' מאיר ז"ל דרכו של ר' שואל הנ"ל, שכאשר באו אליו בני הנעורים בבית המדרש ושאלו מאתו בגמרא או בתוספות וכו' איזה דברים שהיה קשה להולמם, והשיב להם שיגיד להם לאחר שעה, ובתוך כך נכנס לחלק השני מהבית המדרש (שהנשים מתפללים שם בבקר) והשתטח ובקש מהשם יתברך "גל עיני" וכו', עד שנתגלה לו הפרוש.
ואף על פי כן שמעתי מאבי ז"ל שמרוב הכרח הנפילות (המגיעים מלמעלה כמובא במקום אחר) אמר לו פעם אחת מוהרנ"ת ז"ל בזה הלשון, שואל! עדיין אין לי הנאה ממך, ושאף על פי כן אם הייתי רואה שאתה נופל ונתחזקת ונשארת על עמדך אז הייתי נהנה שואל! איך האב נאך פון דיר קיין הנאה ניט, איך זאל זייען ווי דוא פאלסט אראפ אין דער נאך זאל איך זעהין ווי די דער האלסט זיך, וואלט איך פון דיר הנאה געהאט.
גם שמעתי פעם אחת בשם ר' מאיר הנ"ל, שהבין מדברי מוהרנ"ת, שמחמת זה לא האריך ימים, ונתקיים בו הכתוב בחנוך, "ואיננו כי לקח אותו אלוקים". מחמת שידע בו השם יתברך שייפול ולא יתחזק באופן שישוב ויתעלה.