עבדים היינו??

חיזוקים לפרשת בהר

ספירת העומר, 49 המדרגות מיציאת מצריים לקבלת התורה,

היא הדרך מעבדות לחירות.

“אֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה” מלמד אותנו ר’ יהושוע בן לוי (אבות, ו’ ב’).

אבל רגע,

בואו נסתכל שניה על החוויה של לחיות חיים יהודיים – 613 מצוות, תילי תילים של הלכות על פרטיהן ופרטי פירטיהן,

תורה שמכתיבה לנו איך לישון ואיך לקום ומה מותר ואסור לעשות בין לבין – ככה נראה אדם חופשי?

ומדוע השבח הכי גדול, שמעניקה התורה לאדם הכי גדול, הוא “עבד ה'”?

אם המטרה היא להיות עבד, מתי בדיוק יצאנו לחופשי ולמה בכלל כדאי לעשות את המסע הזה?


מה זה בעצם עבד?

עבד הוא אדם, שנשללה ממנו הבחירה, שכל מה שהוא עושה, נעשה מתוך כפיה ופחד, 

שמונע מתוך מערכת של פרסים ועונשים ויפעל כדי להימנע מהעונש ולקבל את הפרס.


ממש כפי שהיצר הרע פועל בתוכנו ועלינו:

הוא מבטיח הבטחות שווא על תענוגות מופלאים

ומכאיב לנו כאשר אנחנו לא נענים לתביעותיו ותאוותיו.


אבל יש עוד סוג של עבדות – עבדות מתוך בחירה,

כשאדם משעבד את כל יכולותיו, מאוויו ומשאביו לקיום ערך נעלה ונשגב,

כדי להקדיש את עצמו ואת חייו לאור ולטוב.


אז מתהפכות היוצרות והגוף, על כל תאוותיו,

משתעבדים לרצון ולבחירה.

התורה לא כופה עלינו את עצמה,

היא רק מאפשרת לנו לבחור בה.


ואנחנו, כולנו, נמצאים במסע מכאן לשם.

אנחנו במסע להגדיל את החלק שבנו שפועל מתוך בחירה באמת,

בקדושה ובבוראנו. לגלות את פנימיות הנשמה שלנו ולהביא אותה

לידי ביטוי בצורתה הטהורה ביותר בעולם.

לקחת חלק בתיקון העולם ולגלות מלכותו יתברך

בתוך ההסתרה.


אנחנו במסע להיות מי שאנחנו באמת.


אנחנו לא חייבים להיות הצדיק.

מעולם לא היה זמן שבו כל עם ישראל היו צדיקים גדולים,

לא בדורו של משה רבינו, לא בדורו של דוד המלך,

מעולם!


כמו שאמר ר’ זוסיא:

אני לא מפחד שישאלו אותי, “למה לא היית אברהם אבינו?”. 

אני מפחד שישאלו אותי: “למה לא היית זוסיא?””.


אנחנו כן יכולים להיעזר בצדיק במסע שלנו,

ללמוד ממנו ולנסות ליישם את העצות שלו, 

שכל תכליתן לעזור לכל יהודי ויהודיה לגלות

מי הוא באמת ומתוך כך להיות חלק מהתיקון.


העצות הקדושות


במעשה הקדוש “מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו”,

מעניק לנו רבינו שתי עצות מרכזיות לעניין זה:


הראשונה היא “התבוננות“:

חלק מהשיעבוד שלנו, נובע מתוך נחשולי החיים ששוטפים אותנו.

העולם כל הזמן בא אלינו בתביעות:

העבודה

הבנק

בני הזוג

הילדים

ואפילו עבודת ה’ בעצמה הופכת לסוג של תביעה.


רבינו אומר לנו – “עצרו” אפילו לרגע קטן,

נסו להסתכל ולראות מה קורה לכם,

נסו להיזכר שלא אתם מנהלים את העולם,

שכל מה שהלחץ והדאגות שלכם מייצרים,

זה לחץ ודאגה, אבל אין להם שום השפעה על מה שיקרה בפועל.


היזכרו שאם קשה לכם, יש לכם ממי לבקש עזרה ושכל התכלית,

של כל מה שעובר עליכם, זה להוציא מכם תפילה ולחזק את החיבור שלכם

לאבא שלנו בשמיים.


העצה השניה היא: “סדר”

לכל דבר עם יש המקום שלו, את החשיבות שלו

ואת הדרך שבה הוא צריך לבוא לידי ביטוי בחיינו.


האם המקום שאני נותן בפועל, למה שחשוב לי באמת,

הוא המקום שאני בוחר לתת?

האם למשל העבודה שלי באה על חשבון מערכות יחסים שחשובות לי?

האם כמות הזמן שאני מבלה עם הטלפון שלי, מאפשרת לי לעשות דברים אחרים שאני רוצה לעשות?


אני משער שכמו אצלי, גם אצלכם יקפוץ היצר ויאמר: “זה לא משהו שאתה יכול לשנות”, 

“אם תשנה את זה, אתה תפסיד”.


העניין הוא שוב להיזכר בעצה הראשונה:

“ברור שזה לא משהו שאני יכול לשנות,

אבל אני יודע מי כן יכול ואני יכול לבקש ממנו עזרה”.


ועוד חשוב לזכור:

אנחנו במסע, אנחנו בדרך, לא מצפים מאיתנו לשלמות,

רק לנסות, רק לרצות, רק להמשיך ללכת.


ענה ואמר בן המלך האמיתי, שנעשה עתה מלך, אל בן השפחה: עתה אני מבין, שאני בן המלך באמת, 

ואתה בן השפחה באמת!” (מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו”.

“כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:” (ויקרא כה’ נה’)


דילוג לתוכן