וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם” (דברים ז’ יב’) ומפרש רש”י: “אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון – ישמור לך הבטחתו”.

לכל יהודי, יש לפחות דבר אחד, שנראה לו, שהוא לעולם לא יצליח לשנות.  לפחות מלחמה אחת שנראית אבודה, שאין סיכוי, שזו גזירת שמים.לא משנה כמה

מה בעצם איבדנו, כשחרב הבית? על מה אנחנו מתאבלים כבר אלפי שנים?  על מה ראוי לנו להתאבל היום ובעיקר… איך מתקנים?אף אחד בדורנו, לא ראה

דמיינו לרגע את עצמכם, בטיול מאחד מהרי הארץ, דמיינו את הנופים, את האוויר הצלול, את השקט…  דמיינו את האבנים על השביל ההררי המתפתל.והנה, מתגלה לעיניכם

מה זאת אומרת “שנאת חינם? יש דבר כזה בכלל? שאדם שונא אדם אחר, בלי סיבה?  האמת שיש וזה הרבה יותר נפוץ ממה שאנחנו חושבים.למעשה, זה

משהו מאוד מוזר קורה בתחילת הפרשה שלנו:  מצד אחד, הפרשה מתחילה מעניין אפר הפרה האדומה,המטהר מטומאת המת.מייד אחר כך, התורה ממשיכה בענייני טומאת מת, רק

“מלך אחד אמר בלבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני, כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל, והלך לחקור אחר זה. והיה

מה הגודל שלי, נאמר ביחס לעיר, או לישוב שבו אני גר? די קטן בסה”כ. ולעומת ארץ ישראל? כדור הארץ? וגם כדור הארץ שלנו, די קטן

“מה כבר עשיתי היום? בסה”כ קמתי בבוקר, נטלתי ידיים, ברכתי קצת ברכות… אולי גם התפללתי. כמו כולם…. לא משהו מיוחד.  אולי גם קראתי קצת תהילים,או

העולם הזה מלא בדאגות, בלחץ וביסורים. אף אחד לא נהנה פה, אף אחד לא יושב בשקט ובשלווה. אף אחד.  גדולי הצדיקים בעם ישראל עברו חיים

חיזוקים לפרשת אמור מה התפקיד שלנו פה בעולם? מה רוצים מאיתנו בשמים?על פניו זו שאלה ממש טיפשית. יש תורה, יש מצוות עשה ולא תעשה, יש שולחן